וולאבי וחיות אחרות באגם – The Basin

סידני היא כרך עירוני ענק. נכון שהטבע כאן נמצא בכל פינה, אבל בשביל לחוות טבע אוסטרלי אמיתי הכולל וולאבי (בן דוד של הקנגורו) וחיות בר מגוונות, צריך לנסוע בדרך כלל די רחוק. רק בשביל להגיע ליציאה מסידני לכיוון דרום, צפון או מערב (כזכור הים נמצא במזרח), נדרשת לפחות שעה של נסיעה ולאחר מכן יש צורך בנסיעה ארוכה נוספת כדי להגיע ליעד שאליו נוסעים. אבל וותיקי סידני ידעו להצביע על מקום סודי שבו חיים בהרמוניה משפחות של וולאבי, לטאות ענק, ציפורים מגוונות וחיות אחרות. זה מקום שבו אי אפשר (כמעט) להגיע במכונית, וזה חלק מהקסם שלו. זהו מקום שנקרא The Basin (בעברית: ״הכיור״) – אגם קטן ורדוד ששייך לפארק הלאומי של קו-רינג גאי (Ku-Ring Gai national park). זה אחד המקומות היפים והמיוחדים ביותר בסידני ליום של כיף משום שהוא מאפשר הגעה לטבע ה״אמיתי״ של אוסטרליה מבלי לנסוע שעות ארוכות מחוץ לעיר. אפשר גם לעשות במקום קמפינג, אם כי נדרש תיאום מראש. את המיקום המדויק שלו תוכלו למצוא כאן.

למרות שהאגם נמצא בתוך גבולות סידני, עדיין מדובר על הגעה לא פשוטה – כדי להגיע לשם צריך לנסוע עד לקצה ה- Northern Beaches, נסיעה של כשעה וקצת ממרכז סידני, למקום שנקרא Palm Beach. זו עיירה ציורית ויפה שנראה כאילו הזמן עצר כאן מלכת. מצד אחד נמצא האוקיאנוס ומהצד השני מפרץ רחב ידיים והבתים גדולים ומפוארים כשרבים מהם נמצאים על קו המים ממש. רבים מעשירי סידני מחזיקים כאן בית נופש ויאכטה צמודה בחצר האחורית. כאן גם מצולמת אופרת הסבון האוסטרלית והבלתי נגמרת – Home and Away (קרוב רחוק). מפאלם ביץ׳ לוקחים מעבורת של כעשרים דקות לצד השני של המפרץ, עד ל- Basin. ההגעה למקום דורשת זמן וכסף – מחיר המעבורת יחד עם הכניסה לפארק עומד על כ-$18 למבוגר הלוך וחזור, אבל בתמורה מקבלים יום שכולו תענוג צרוף!

כשמגיעים מבינים שנמצאים בסוג של אי, או ליתר דיוק, חצי אי. אזור הפיקניק מספיק גדול בשביל למצוא פינה שקטה ומוצלת גם בימים העמוסים ביותר. כל האזור מלא במדשאות רחבות ידיים ועצים  יפים. האזור סגור ותחום על ידי חוף של המפרץ מצד אחד, האגם מצד שני ומצוק של הר תלול למדי. זה יוצר אזור אידיאלי לילדים שבו אפשר לאפשר להם לרוץ ולפרוק אנרגיה כמה שהם רק רוצים.

החוף החולי נמצא על המפרץ שעמוס בסירות קטנות שעוגנות בו בשלווה ומתנדנדות קלות עם הגלים ואפשר למצוא שם צדפים ולשחק במים הרדודים. האגם הרדוד מתמלא במי ים בשעות הגאות, אבל בשעות השפל קו המים מתרחק בכמה עשרות מטרים ויוצר רצועת חוף חולית שבה מסתתרים אלפי סרטנים קטנים וכחולים. כך או כך זה מגרש משחקים מקסים עבור הילדים. אנחנו בדרך כלל פורשים שמיכת פיקניק ומתמקמים לחופי האגם, מלבישים את הילדים בבגדי ים (ליתר דיוק, בחליפות השחייה שלהם) ואז פשוט לא רואים ולא שומעים אותם במשך שעות. הם עסוקים בעולם משלהם – משחקים במים, מסתכלים על סרטנים, בונים ארמונות בחול, מנסים לתפוס דגים, חוקרים את הסלעים בשולי האגם שם מסתתרים יצורים קטנים ומוזרים וכו'. מידי פעם הם מגיעים כדי לגנוב משהו מהיר לאכול ומיד נעלמים שוב.

מגוון בעלי החיים במקום הוא מרשים ביותר – וולאבי הוא בן דוד של הקנגורו. הוא קטן יותר וקצת יותר פרוותי אבל עדיין מאוד חמוד. עדיין אפשר לראות פה ושם קצת וולאבי בשוליים של סידני (כפי שכבר כתבתי בעבר) אבל זה די נדיר. ה- Basin הוא אחד המקומות הבודדים בהם תמצאו בוודאות וולאבי רבים והם גם לא ממש מפחדים מבני אדם ויתקרבו אליכם כדי לעשות כמה תמונות שרק תרצו. בנוסף לוולאבי תמצאו במקום שלל חיות אחרות – לטאות מוניטור ענקיות, תוכים , ברווזים ושלל ציפורי מים ועוד.

למיטבי לכת יש מסלול הליכה של כשלושה קילומטרים במעלה ההר שיוביל אתכם לאתר של חריטות סלע אבוריג׳ניות ובסוף גם ל- West Head. העלייה עצמה תלולה מאוד וילדים קטנים (והורים מבוגרים) עלולים למצוא שזה מסלול לא פשוט. החריטות האבוריג'ניות מעניינות מאוד, ואי אפשר שלא לחוש עצב על כך שהיסטוריה אנושית ארוכה ומפוארת של כ- 60,000 שנה (!) נעלמה לחלוטין וכל מה שנשאר ממנה זה כמה חריטות דהויות בסלעים. עשרות אלפי דורות של אנשים, מנהגים, אמונות ושאר מאפיינים אנושיים כל כך נעלמו ללא שוב. לגבי West Head – הרי שזו תצפית מדהימה שמחכה בסוף המסלול, אולם אקדיש למקום רשומה נפרדת.

טיול ל- Basin הוא אחד מגולות הכותרת של ביקור בסידני. אנחנו מגיעים לשם כל כמה חודשים ותמיד נהנים מחדש מיום מדהים של כיף משפחתי. חשוב לזכור שכדאי מאוד לבדוק את לוח הזמנים של המעבורות לפני שנוסעים, וחשוב להביא אתכם את כל הציוד – אוכל, שתייה, שמיכת פיקניק ציוד למים וכו׳. במקום אין שום חנות או מסעדה. כדאי גם לוודא שמזג האוויר טוב. זה לא נעים להיתקע בגשם בשטח פתוח ונטול מחסה כשצריך לחכות שעה עד למעבורת הבאה…

מכיוון שיש לי הרבה תמונות לרשומה הזו, בחרתי בפורמט של מצגת תמונות. אשמח לשמוע מה דעתכם על הפורמט. האם עדיף לשלב כמה תמונות בודדות בתוך הטקסט או שעדיף לשמור על רצף הקריאה ולהוסיף מצגת  תמונות בסוף הרשומה? ואולי עדיף רק גלריה של תמונות?

תודה מראש למגיבים 🙂

מצגת זאת דורשת JavaScript.